פסק-דין בתיק ת"ק 011798/02

1.     התובע, נהג מונית שעבד בתחנת מוניות "ארמון" שבחולון.

הנתבע עבד כסדרן באותה תחנת מוניות.

בתביעה שבפני עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו חוב בסך של 14,260 ש"ח בגין הלוואה שנתן לטענתו לנתבע לצורך מימון נסיעה לחו"ל ואשר לא הוחזרה לו על ידי הנתבע בהתאם למוסכם בין הצדדים.

2.     הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את טענות התובע וטען כי אכן לווה כסף מהתובע אך עשה זאת לא לצורך מימון נסיעה לחו"ל אלא בכדי לעזור להוריו. כן טען הנתבע כי סכום ההלוואה היה בסך של 3,200 ש"ח וכי פרע את ההלוואה בשני צ'קים שנפרעו על ידי התובע.

 הנתבע הוסיף וטען כי טענת התובע, נובעת מתלונה שהגיש הנתבע להנהלת התחנה בדבר התנהגות התובע ושבעקבותיה פוטר התובע מעבודתו בתחנה.

3.     התובע העיד כי נתן לנתבע הלוואה: "בסך של 15,000 ש"ח, משהו כזה אני לא זוכר בדיוק כי עבר הרבה זמן" (עמ' 1 לפרוטוקול) וכי הנתבע פרע סכום מסויים אך נשאר חוב בסך של 12,400 ש"ח.

התובע העיד כי הנתבע שעבד כסדרן בתחנת המוניות, נתן לו צ'קים לפרעון ההלוואה והוא העביר את הצ'קים למנהל התחנה בכדי שיגבה אותם עבורו וכי גיסו של הנתבע, פרע את סכום החוב למנהל התחנה שהחזיר לנתבע את הצ'קים אך הוא לא קיבל את סכום החוב. כן העיד התובע כי קיבל מהנתבע 12 צ'קים בסך כולל של 15,000 ש"ח וכי שני צ'קים נפרעו אך את הצ'קים הנוספים מסר כאמור למנהל התחנה.

התובע הגיש תמליל שיחה עם הנתבע, ת/1, בה מודה הנתבע, לטענתו, בחובו ובכך שלקח את הצ'קים.

4.     הנתבע הודה בעדותו כי לקח הלוואה מהתובע אך על פי עדותו, מדובר היה בהלוואה בסכום של 3,200 ש"ח שנפרעה בשני צ'קים. הנתבע העיד כי נתן את הצ'קים לתובע ולא למנהל התחנה.

הנתבע טען כי תמליל השיחה שהוגש ת/1, מתעד כמה שיחות וכי התובע היה מעיר אותו משנתו לאחר עבודת לילה כך שאינו זוכר תוכן השיחה אך בכל מקרה לא הודה בטענות התובע.

כן העיד הנתבע כי התובע הטריד אותו והוא הגיש תלונה במשטרה בגין הטרדה. אישור על הגשת תלונה הוגש וסומן נ/2.

5.     כן העיד מטעם הנתבע, מר יונה ארנון, מנהל תחנת המוניות בה עבדו התובע והנתבע. העד הכחיש כי קיבל מהתובע צ'קים שנמשכו על ידי הנתבע לצורך פרעונם והכחיש את הטענה כי קיבל כסף מגיסו של הנתבע תמורת צ'קים שגם את קבלתם הכחיש כאמור.

כן העיד מר יונה כי הנתבע הגיש תלונה על התנהגות התובע  ובעקבות תלונה זו הופסקה עבודתו של התובע בתחנת המוניות.

6.     לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות שכן התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

התובע טען בסעיף 3 לתביעתו כי "במהלך חודש ינואר 2002 הלווה לנתבע סך של 12,400 ש"ח במזומן...".

לעומת הנטען בתביעה, העיד התובע כי נתן לנתבע הלוואה: "בסך של 15,000 ש"ח, משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק כי עבר הרבה זמן" וכי הנתבע פרע חלק מהסכום כך שנותר חוב של 12,400 ש"ח.

הנתבע הודה כאמור בכתב הגנתו בקבלת הלוואה בסך של 3,200 ש"ח אך טען כי פרע את החוב בשני צ'קים שנפרעו על ידי התובע.

התובע הודה בעדותו כי שני צ'קים שמסר לו הנתבע נפרעו אך לטענתו היו צ'קים נוספים שהנתבע לא יכול היה לפרוע לכן מסר התובע למנהל התחנה על מנת שיגבה עבורו את תמורתם.

משהתובע מודה כי שני צ'קים שקיבל מהנתבע, נפרעו הרי טענת הנתבע שהינה למעשה טענת הודאה והדחה לגבי מקצת החוב הנטען, הוכחה.